שדרות רוטשילד

שדרות רוטשילד הן ללא ספק השדרות בה' הידיעה של תל אביב. אורכן 1.6 ק"מ, מגבול נווה צדק ועד לתיאטרון "הבימה", ולאורכן שלל מוקדי עניין – ארכיטקטורה, ציונים היסטוריים בתולדות "המדינה שבדרך" כולל המקום בו קמה מדינת ישראל, עצי נוי, פסלי רחוב, קיוסקים וכמובן מסעדות וחנויות לרוב.

השדרות נוצרו במקום בו היה בעבר ואדי קטן, שמולא בחול, ובשל הקושי לבסס בנייה על החולות, הוחלט ליצור כאן רחוב רחב יותר מהמקובל.

לשדרות יש שני חלקים, החלק הדרומי, מגבול שכונת נווה צדק ועד לרחוב בצלאל יפה, מתאפיין ברובו בבנייה "אקלקטית" – מבנים בסגנונות עיצוב מגוונים, כאשר לצידם (ולעיתים במקומם) קמו בעשרות השנים האחרונות מגדלים רבים, לרוב מגדלי משרדים. חלק זה הינו שריד מתל אביב ההיסטורית. עוד בשנת 1910 נקראו השדרות על שמו של הברון רוטשילד.

מרחוב בצלאל יפה וצפונה, סגנון הבנייה השולט לאורך השדרות הוא הסגנון הבינלאומי, המכונה גם "באוהאוס". לסגנון זה, שהתפתח בגרמניה ויובא לארץ ע"י אדריכלים יוצאי גרמניה בשנות ה- 1930 וה- 1940, יש חשיבות אדריכלית החורגת מהרמה המקומית בלבד, ועל כן הוכרז חלק גדול מתל אביב ההיסטורית, כולל חלק זה בשדרות, בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית – "העיר הלבנה".

נתיב מהלכן של שדרות רוטשילד הוא בצורת האות נ ואורכן כקילומטר וחצי. חלקה הדרומי של השדרה משתרע בכיוון מערב-מזרח בניצב לחוף הים והיא מתעקלת צפונה, כך שהמשכה, שנבנה מאוחר יותר, הוא בכיוון דרום-צפון. השדרה נמתחת מגבולה המזרחי של נווה צדק (מעט מערבה לרחוב הרצל) בקצה הדרום מערבי ועד מתחם הבימה בקצה הצפון מזרחי. מכיכר הבימה, המשמשת מפרק עירוני חשוב, ממשיך ציר השדרה צפונה בשדרות ח"ן עד כיכר רבין. השדרה מהווה את חוט השדרה המרכזי של שכונת לב תל אביב.

חתך השדרה כולל בניינים משני צדיה, שני נתיבי נסיעה אשר הימני משמש בדרך כלל לחניית מכוניות, ושטח להולכי רגל במרכזה. שטח זה כולל שדרות עצים, שטחי גינון, מתקני שעשועים, ספסלים, פסלים סביבתיים, שביל אופניים רחב ומספר בתי קפה קטנים במבני קיוסק. מרבית הבניינים לאורך השדרה הם בגובה של עד כ-5 קומות, ומשולבים ביניהם מספר גורדי שחקים בחלקה הדרומי של השדרה.

את שדרות רוטשילד חוצים רחובות חשובים נוספים, בהם הרצל, נחלת בנימין, אלנבי, מזא"ה, בלפור, שינקין, החשמונאים, ושדרות בן ציון (המובילות לכיכר הבימה אך אינן מצטלבות עם שדרות רוטשילד).