מרכז המסחרי דיזנגוף סנטר (הקרוי על שם מאיר דיזנגוף) שוכן במפגש הרחובות דיזנגוף והמלך ג'ורג' בתל אביב, כמאתיים מטרים דרומית לכיכר צינה דיזנגוף. הקמת המרכז החלה ב-1972 והוא נפתח לציבור ב-1977 במרכז כ-400 חנויות, בהן מבקרים מדי יום כ-40,000 מבקרים (למעלה ממיליון מבקרים מדי חודש). מרכז הקניות מחולק לשניים, משני צדי רחוב דיזנגוף, ושני החלקים מקושרים באמצעות מדרכות עיליות ומעברים תת-קרקעיים. במרוצת השנים הוקמו על-גבי הקניון שני מגדלים – בשנת 1986 הוקם מגדל מגורים בשם "מגדל דיזנגוף", בתכנון מרדכי בן-חורין, הנישא לגובה 116.6 מטרים מעל חלקו הצפון-מזרחי, ובשנת 1995 מגדל משרדים בתכנון משה צור, הנישא לגובה 78.8 מטרים מעל חלקו הדרום-מערבי, המכונה "מגדל על" (Top Tower). מתחת לדיזנגוף סנטר פועל חניון גדול.

חברת דיזנגוף סנטר וחברת הניהול של דיזנגוף סנטר נמצאת כיום בבעלות משותפת של משפחת פילץ ויורשיו של איש העסקים שמואל פלאטו שרון.

רקע

בקרקע עליה הוקם דיזנגוף סנטר שכנה שכונת נורדיה – שכונת צריפים קטנה, בה התגוררו כמה מאות עולים, בעיקר מאירופה, בכ-200 צריפים. קודם לכן, היו באזור כרמי ענבים. בעקבות מלחמת השחרור שטח השכונה עצמו היה בידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים. בשנות ה-50 של המאה ה-20, הפך רחוב דיזנגוף למרכז חיי המסחר והבידור של תל אביב, למעט מפגש הרחוב עם רחוב המלך ג'ורג', בשל שכונת הצריפים והרמה הסוציו-אקונומית של המתגוררים בה.

עיריית תל אביב יזמה בשנת 1955 תחרות לתכנון השטח. בתחרות זכו האדריכלים אבא אלחנני ואריה לוטן, ולצורך הקמת הפרויקט הוקמה חברת "מעונות נורדיה", שותפות של חברת אמריקה ישראל, יקותיאל פדרמן והקבלנים מנדלמן, סייד וכץ. על פי תוכניתם של אלחנני ולוטן היו אומרים להיבנות במתחם עשרה מבני מגורים למפוני הצריפים, ושני מבני מסחר. מתוך עשרת המבנים שתוכננו הוקמו ארבעה מבני מגורים לאורך רחוב טשרניחובסקי. עקב קשיים בפינוי דיירי הצריפים הופסקו עבודות הפינוי והבינוי.

בשנת 1965, הוצגה תוכנית חדשה של אוסקר נימאייר בשיתוף אלחנני ולוטן עבור יקותיאל פדרמן וחברת מעונות נורדיה. תוכנית זו הציעה הקמת שלושה מגדלים למגורים ומשרדים ושטחי מסחר בהיקף של 132,000 מ"ר. היקפה העצום של התוכנית הביאה לדחיית על ידי הועדה המחוזית לתכנון ובנייה שטענה שהוא גדול על תל אביב.

בספטמבר 1968, רכשה חברת אדריכלות מקנדה את השטח מידי מעונות נורדיה. החברה הקנדית הציעה תוכנית אדריכלות בשיתוף עם אלחנני ולוטן שכללה שני מגדלים למלונות על גבי מרכז מסחרי גדול. התוכנית אושרה בוועדה המחוזית, אך החברה הקנדית נתקלה בקשיים כלכליים ובקשה לחזור בה מהסכם הרכישה. בעקבות זאת, נמכרה חברת מעונות נורדיה לאריה פילץ. באותו זמן, התאוששה החברה הקנדית ובקשה לחזור בה מהכוונה לבטל את החוזה, אך הדבר היה מאוחר מדי.

האדריכלים עליזה טולדו ויצחק ישר זכו על תכנון מרכז הקניות בפרס רוקח. בשנת 1984, תכנון המבנה המקורי היה על פי תוכנית של טולדו. בשנת 1974 , בעקבות התעקשות ראש עיריית תל אביב יהושע רבינוביץ, הצטרף ישר לצוות המתכנן והוקמה השותפות ביניהם. את מגדל המגורים תיכנן האדריכל מרדכי בן-חורין ואת מגדל המשרדים תיכנן האדריכל משה צור.